הופעת מחלת צליאק

מסתבר לאחרונה, שמחלת הציליאק מופיעה אצל קשישים יותר מאשר בעבר.
מחקר שהתפרסם בAnnals of Medicine גילה כי השפעות סביבתיות עלולות לפגוע בחיסון הטבעי של הגוף בהקשר להשפעת גלוטן על הגוף.
החוקרים בדקו גם השפעה גנטית ולא מצאו עדויות לכך שיש השפעה גנטית משמעותית על העלייה בשכיחות מחלת הציליאק.
מחלת ציליאק עשויה להופיע גם בגיל מבוגר בפעם הראשונה.
המחקר סקר מעל 5000 משתתפים, נמשך כ25 שנה ומסקנותיו העיקריות היו שמחלת הציליאק עשויה להופיע בכל גיל ויתכן שמופיעה עקב השפעות סביבתיות לא רצויות לגוף ולמערכת החיסון.
עד מסקנות מחקר זה נטו להעריך בדרך כלל שמחלת ציליאק מופיעה בלידה או בגיל צעיר.
.
שכיחות הופעת ציליאק עלתה בצורה משמעותית משנת 1974, זמן התחלת המחקר, אולם יש להמשיך ולחקור את הנושא עקב קשיים בשמירה על תקן מדויק ואחידות במחקר ממושך זה.

אבחון צליאק

כיום יותר מבעבר, קל לאבחן את מחלת הציליאק אשר עשויה לפגוע באחוז אחד מהאוכלוסיה.

מחלת ציליאק הינה מחלה כרונית של המיעיים אשר מופיעה בעקבות תגובה של הגוף לחלבון גלוטן הקיים שקמח, שיפון, שעורה, שיבולת שועל ועוד. מערכת החיסון שבמיעיים תוקפת את חלבון הגלוטן במוצרים האלו, דבר הגורם לנזק ברירית של המעי.
אבחון של מחלת ציליאק נעשה כיום על ידי בדיקת דם ובדיקת ביופסיה אחת מהמעי הדק (בניגוד למספר ביופסיות בעבר עם תזונה פציפית לזמן מוגבל)
ככל הנראה מחלת ציליאק אינה עוברת, אך התסמינים של המחלה יכולים להיות שונים בתקופות שונות, להיות קלים או חמורים יותר ובעלי השפעה שונה עקב מזון המכיל חלובן גלוטן.
ידועים מקרים בהם אבחון שגוי של צליאק בעבר התבטא בהעלמות התסמינים בגיל מבוגר, אולם כאמור, הדבר נבע מאבחון שגוי של צליאק ולא מריפוי.

צליאק

כָ‏רֶסֶת (צליאק בלועזית – Coeliac או Celiac) היא מצב רפואי של רגישות לחלבון בשם גליאדין (Gliadin), המרכיב, יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין, את הגלוטן המצוי בדגנים מסוימים. ישנם שמות רבים למחלה, בהם צליאק, כרסת ומחלת אלף הפנים. ישנם מחקרים הטוענים שגם הגלוטנין ולא רק הגליאדין מכיל רכיבים המזיקים לחולי הכרסת (להרחבה).

הגליאדין הוא גליקו-פרוטאין (חלבון מורכב עם סוכר). הגלוטנין מעניק לעיסת הבצק את היציבות בזכות מבנה מולקולרי של רשת תלת-ממדית.

הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא ממוקם מבחינה בוטנית באנדוספרם – ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. בחיטה, למשל, מהווה הגלוטן עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי לאלסטיות של עיסת הבצק ולכך שהשמרים יכולים בתסיסתם להתפיח את העיסה.

הכרסת היא מחלת חיסון עצמי (מחלה אוטואימונית). תאי מערכת החיסון של החולה תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.

אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הכרסת הוא הקושי ברוב המקרים לזהותה באופן חד-משמעי (ראו בהמשך). בשל כך, שיעור החולים אינו ברור, אך מעריכים כי במדינות מערביות רבות שיעור המחלה מגיע לכאחוז אחד מהאוכלוסייה.

מקור ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A8%D7%A1%D7%AA